<h1>ספר אמונה העמוד השלישי פרק ג'</h1>
<h2>דף פח.</h2>
שער שלישי יפתח לדעת מה שהעירתנו תורתנו השלמה מסדר המציאות במראה הסלם, ומה שהעירונו רבותינו במדרשיהם עם מה שהוסיף הרב מורה צדק. כבר כתבנו בפתיחתנו, שכונתנו לבאר המקומות שעוררתנו בהם תורת השם השלמה לחקור על חכמת אמתת המציאות, וזה מה שצריך אל ידיעת מצוה זו שאנחנו בה. לכך נרמוז מעט במה שהעירתנו תורת ה' בחקירת המציאות בחלום יעקב אבינו, ומה שהעירונו רבותינו הקדושים במדרשיהם, ואביא בתחלה סדר הפסוקים, ואחר סדר המדרשים, ואחר באורי הר"ם והערותיו, ואחר מה שנתעוררנו בהערותיהם מבוארים. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך [בראשית כ"ח י'—י"ד]. פרק גיד הנשה [חולין צ"א ע"ב] ויחלום והנה סלם, כמה רחבו של סלם שמונת אלפים פרסה, דכתיב עולים ויורדים בו, עולים תרי ויורדים תרי, וכי פגעי בהדי הדדי הוו להו ארבע. וכתיב ביה במלאך [דניאל י' ו'] וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו. ולמה עולים ולמה יורדים. תנא עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה, בעו לסכוניה מיד והנה ה' נצב עליו, אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאדם שעומד על בנו ומניף עליו במניפה. ב"ר [פס"ח ט"ז—י"ז] ויחלום והנה סלם זה סיני מוצב ארצה שנאמר [שמות י"ט ט"ז] ויתיצבו בתחתחית ההר, וראשו מגיע השמימה וההר בוער באש על לב השמים [דברים ד' י"א] והנה מלאכי אלקים, זה אהרן ומשה, עולים זה משה, שנאמר [שמות י"ט ג'] ומשה עלה אל האלקים, ויורדים זה משה שנאמר [שם י"ד] וירד משה מן ההר אל העם. והנה ה' נצב עליו דכתיב [שם כ'] וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר. ר' שלמיה בשם ריש לקיש אמר תרכוסא של שלש רגלים נראה לו. ר' ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו, עולים שנים ויורדים שנים והמלאך שלישו של עולם, ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנאמר וגויתו כתרשיש, ר' חייא רבא ור' ינאי חד אמר עולים ויורדים בסלם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב, מאן דאמר עולים ויורדים בסלם ניחא מאן דאמר עולים ויורדים ביעקב מעלין בו ומורידין אופזין בו קופזאין שונאין בו שנאמר [ישעי' מ"ט ג'] ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שדיוקני שלך חקוקה למעלה. עולים למעלה ורואין דיוקנין שלו יורדין למטה ומוצאין אותו ישן מלאכים שמלוין את האדם בארץ אין מלוין אותו בחוצה לארץ, עולין אלו שלוו אותו בארץ יורדים אלו שמלוין אותו בחוצה לארץ. ר' יהושע ב"ל פתר קרייה בגלות והנה ה' נצב עליו, א"ר [בר"ר רפס"ט ושם, א"ר אבהו משל לבן מלכים וכו']. לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובין שוכנין עליו, וכיון שבאת מניקתו ברחו מעליו, כך בתחלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כיון שנגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו. ר' חייא רבה ור' יוחנן חד אמר עליו על הסלם, וחד אמר עליו על יעקב, מאן דאמר עליו על הסלם ניחא, מאן דאמר עליו על יעקב, נתקיים עליו, ר' אלעזר בשם ר' יוסף בן זמרא אמר הסלם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית המקדש שנ' [בראשית כ"ח י'] ויצא יעקב מבאר שבע. ויירא ויאמר מה נורא [שם י"ז] וגו'. ר' יהודה ב"ר סימון אמר [בר"ר שם ז'] הסלם הזה עומד בבית המקדש ושפועו מגיע עד בית אל שנאמר וירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום בית אל. אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, א"ר אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך. ילמדנו [תנחומא ויצא ב' בשינויים, ועי' בר"ר פס"ח י"ד]. עולים תרי ויורדים תרי הרי ארבע שרי מלכיות. אין זה כי אם בית אלקים, וכי כל מקום שרואה מלאכים אומר שהוא מקום בית אלקים, אלא ראה שאותן שאין להם רשות לצאת מא"י עולים והאחרים שיוצאים מא"י לחוצה לארץ יורדים אמר ודאי זה פתחו של שמים.
אחר שהבאנו לשונות המדרשים נביא מה שכתב הר"ם על ענין הסלם. כתב בספר המדע הלכות יסודי התורה פ"ז [ה"ג] הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעים לו, ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא כמו הסלם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו. והוא היה משל למלכיות ושעבדם. ובספר המורה בפתיחה כתב [מורה נבוכים פתיחה ועיי"ש ח"ג פרק מ"ג, ועוד ח"א פרק כ"א]. דע כי משלי הנבואה יש בהם שני דרכים, מהם משלים שכל מלה שבמשל ההוא יש בו ענין, ומהם שיהיה כל המשל מגיד על כל ענין הנמשל, ויבאו במשל ההוא, דברים רבים מאד אין כל מלה מהם מוספת ענין בענין ההוא הנמשל, וימשכו הדברים לפי כל מה שראו בגלויו של משל ההוא והבן זה מאד, אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה אמרו [בראשית כ"ח י"ב] והנה סלם מצב ארצה וגו', כי אמרו סלם מורה ענין אחד. ואמרו "מצב ארצה" מורה ענין שני. ואמרו "וראשו מגיע השמימה" מורה על ענין שלישי, ואמרו "והנה מלאכי אלקים" מורה ענין רביעי, ואמרו "עולים" יורה ענין חמישי, ואמרו "יורדים" יורה על ענין ששי, ואמרו "והנה ה' נצב עליו" יורה ענין שביעי. הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל. ובפט"ו מראשון כתב נצב או יצב וכו' וזה שם משתתף פעמים יהיה כענין הקימה וההתיצבות ותתצב אחותו מרחוק [שמות ב' ד'] יתיצבו מלכי ארץ [תהלים ב' ב'] יצאו נצבים [במדבר ט"ז כ"ז] ויהיה כענין הקיום וההעמדה דברך נצב בשמים [תהלים קי"ט פ"ט] כלומר קיים עומד. וכל מה שיבא מזה השם בחק הבורא הוא מזה הענין. והנה ה' נצב עליו [בראשית שם י"ג] קיים עומד עליו, כלומר על הסלם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו עולה כל מי שיעלה עד שישיג מי שעליו בהכרח אחר שהוא עומד קיים על ראש הסלם. ומבואר שהוא שמאמר "עליו" הוא כפי זה המשל הנשאוי ומלאכי אלקים הם הנביאים אשר נאמר בהם בפירוש וישלח מלאך [במדבר כ' ט"ז] ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים [שופטים ב' א'], ומה טוב אמרו "עולים ויורדים" כי העליה קודם לירידה, כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מהסלם תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כנה הירידה ע"כ. ובפ"י משני כתב ומספר הארבעה הזה נפלא, ומקום התבוננות, במדרש תנחומא [ליתא בתנחומא לפנינו. וראה מדרש הגדול בראשית א' ט"ו ויצא כ"ח י"ב וכנראה שמקורו במו"נ כאן] אמר כמה מעלות היו בסלם ארבעה, ר"ל אמרו והנה סלם מצב ארצה. ובכל המדרשות [במד"ר פ"ב ט' ופדר"א פ"ד] יזכור שארבע מחנות של מלאכים הם, והושב זה פעם פעמים. וראיתי בקצת נסחאות [עי' זהר ח"ג קכ"ג] כמה מעלות היו בסלם שבע, אבל כל הנסחאות כלם וכל המדרשות הם מסכימים שהמלאכים אשר ראם עולים ויורדים אמנם היו ארבעה לא יותר שנים עולים ושנים יורדים, ושהארבעה [נפגשו] במדרגה אחת במדרגות הסלם, והיו הארבעה בשורה אחת, השנים עולים והשנים יורדים, עד שהם למדו [חולין צ"א ע"ב, בר"ר פס"ח י"ז] שזה הסלם היה עולם ושליש במראה הנבואה, כי רחב המלאך האחד במראה הנבואה היה שעור שליש העולם, כאמרו [דניאל י' ו'] וגויתו כתרשיש, יהיה רחב הארבעה עולם ושליש.
הנה הבאנו כל המדרשים ולשון הר"ם לכונתנו שכתבנו בפתיחת החבור, שבבאור סתרי התורה נלך אחר עקבות רבותינו הקדושים ואחר הערות הר"ם. ועתה נרחיב קצת באור דבריהם ונאמר כי ידוע הוא כי עניני הנבואות אחד מג' דרכים, האחד להודיע אמתת המציאות והקשרו וענין השגחת ה' בתחתונים, לפי שנפש נבואית היא אשר תדע אמתת המציאות והקשרו בלתי הקדמות אחרות בחכמות, כמו שנודע זה בספרי הפלוסופים [ראה מו"נ ח"ב פל"ב], וכבר הרחבנו בזה בבית שער [ראה ספר אמונה חומת המגדל שער שני]. והשנית הגדת העתידות במה שיקרה, והשלישית להוכיח את העם וליסרם וליעדם בפורעניות המעותדים לבא בסבת מעשיהם הרעים אם לא ישובו, אמנם הדרך הראשונה כנבואת יחזקאל וישעיה בענין המראות, אמנם הדרך השנית כנבואת אברהם אבינו בשעבוד בניו, אמנם הדרך הג' כנבואות רוב הנביאים כמו שמבואר בכמה מקומות [ראה מו"נ ח"ב פמ"ה]. ולפעמים תבא המראה בהודעת אמתת המציאות עם אחת מהדרכים האחרים, וזה ימצא אחר החקירה בדברי הנביאים והנבואות שיבאו במשלים. כמו שתמצא רוב הנבואות לפעמים יבא המשל מיוחד לאחד מן הדרכים, ולפעמים אפשר לבאר המשל ההוא בשתי דרכים או בכלן.
ולפי הדרך הראשון יתבאר מראה הסלם שבא להודיע אמתת המציאות על הסדר, ויהיה הסלם משל להקשר המציאות כלו יחד, ואם הוא חלוק במעלות כדרך ענין הסלם שהוא נקשר יחד וחלוק בשליבות. ויהיה מצב ארצה משל על עולם התחתון, וראשו מגיע השמימה על עולם העליון. ואפשר שהוא כולל גם עולם השכלים שהכל בכלל שמים. ואמרו [בראשית כ"ח י"ב] והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אפשר שזה שב אל מה שיש מרגלי הסלם עד השמים התחתונים. ואל זה רמזו באמרם עולים תרי ויורדים תרי וכדפגעי בהדדי הוו להו ארבע. וזה דבר ידוע מטבע היסודות הארבעה שיש מהם עולים ויש מהם יורדים, ויש להם פגיעה לכלם יחד במורכבים, ויהיה והנה ה' נצב עליו על ראש הסלם, והוא על השמים, וזה ידוע שה' נצב קיים עומד עליו להראותם אמתת מציאותו, ולפי הדרך שאמרנו במלאכי אלקים עולים ויורדים בו, יהיו המעלות ארבע שבסלם ידועים, ולנסחת שבע, יהיה מספר השבע ארבע מעלות כפשיטותם, וג' מעלות בהרכבתם, והם הדומם והצומח ובעלי חיים ויהיו שבע. ואם תרצה לבאר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו בכל הסלם. ר"ל בכל המציאות ייחס מלאכי מעלה לעולים ומלאכי מטה ליורדים, עד שיורה עולים על השרפים העומדים ממעל השמים, ויורדים על התחתונים שנקראו ג"כ מלאכים, כאמרו [תהלים ק"ד ד'] עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וה' נצב עליו, שהוא למעלה מהכל, והוא האדם שנראה ליחזקאל במראה הנבואה. או ה' השם שהוא יושב על כסא רם ונשא במראה ישעיה [ישעיה נ"ז ט"ו], ואפשר שאל זה רמזו רבותינו באמרם [בר"ר פס"ח י"ב] עולין אותם שלוו אותו בארץ ישראל יורדין אותן שלוו אותו בחוצה לארץ, יחס מקום הקדש לא"י ומקום חול לח"ל, ולפי זה הדרך יתבאר עולים ויורדים ביעקב, שזה אמת שיש ביעקב וכיוצא בו עולים ויורדים. וכשהן מסתכלין בדיוקנו של מטה וימצאו אותו ישן אז הוא מסוכן, אבל כשה' נצב על יעקב או על הסלם הוא נצול מסכנתם שלא נתן ה' רשות לשטן בנפש האדם.
ואפשר לבאר מעלות הסלם על כלל כל המציאות ויחלק לד' מעלות. החמר התחתון וחמר הכוכבים, וחמר הגלגלים שיש הבדל בין חמר הגלגלים לחמר המלאכים כמו שהודיענו הר"ם בפ' י"ח משני [מו"נ ח"ב פי"ח, וראה ח"ג פי"ג], והמעלה הרביעית השכלים הנפרדים. או אפשר לבאר מעלות ארבעה, ג' מעלות ידועות בג' עולמות והמעלה הרביעית אדם שהוא מרכב מן השנים. ואל זה רמז דוד כשאמר [תהלים ק"ג כ'] ברכו ה' מלאכיו שהוא עולם השכלים. ואחר אמר [שם כ' א'] ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו על עולם התחתון. ואחר אמר [שם] משרתיו על עולם הגלגלים. ואחר [שם כ"ב] אמר ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו, על עולם התחתון ואחר אמר [שם ק"ד א'] ברכי נפשי את ה' על מין האדם שהוא בעל נפש משכלת. אמנם ז' מעלות לפי זה הדרך תהיינה ד' מעלות בעולם התחתון כמו שבארנו, וג' עולמות בעולם העליון. אמנם מאמרם [בר"ר פס"ט ו'] שהסלם עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית אל, זה מבואר באי זה מן הדרכים שתרצה. ואפשר לבאר הסלם על כל המציאות כמו שבארנו, ומלאכי אלקים על החכמים והנביאים שחוקרים ויודעים אמתת המציאות, והם עולים במעלות ידועות מן הסלם, ואז הם כנפש בלא גוף ואין להם יחס אלא בעליה. ובמה שהשיגו יורדים ג"כ להנהגת אנשי הארץ אשר יחס זה לירידה כמו שבאר הר"ם [מו"נ ח"א פט"ו] ואל זה רמזו באמרם [בר"ר פס"ח, ועי' למעלה] והנה מלאכי אלקים זה משה ואהרן, ויחסו העליה למשה באמרו [שמות י"ט ג'] ומשה עלה אל האלקים, כי ידוע הוא שהעליה ההיא היתה תכלית ההשגה ההיא כמו שרמזו באמרו [סנהדרין ל"ח ע"א] ואל משה אמר עלה אל ה' [שמות כ"ד א'] זה ממטרון ששמו כשם רבו וזה מבואר. ויחס הירידה במה שהיה מלמד את העם להנהיגם, כמו שאמר [שם י"ט י"ד] וירד משה מן ההר אל העם שירידה היא לו. ומצאנו בהגדת ואלה שמות רבה [שמות רבה פמ"ב ד'] א"ר יוחנן בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך רד חשכו פניו ונעשה כסומא מן הצרות ולא היה יודע מאי זה מקום לירד, והיו המלאכים מבקשים להדפו ולהרגו, אמרו הרי השעה שהגיעה להרגו, ידע הקב"ה מה מלאכי השרת מבקשים לעשות לו, מה עשה הקב"ה א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' חנ(י)ן ב"ר יוסף בשם ר' אבא בר איבו פתח לו הקב"ה [פשפש] מתחת כסא הכבוד ואמר לו לך רד, שנאמר [דברים ט' י"ב] ויאמר ה' אל משה קום רד מזה, ר' עזירה [בשמו"ר עזריה] בשם ר' סימון בשם ר' יהודה כיון שבא משה לירד באו המלאכים להרגו מה עשה אחז בכסאו של הקב"ה ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו שנאמר [איוב כ"ו ט'] מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, מהו פרשז, נוטריקון פרש [רחום] שדי זיו עננו עליו. והבאנו אלו המאמרים לכונה שאמרנו, כי בעת שיטריד האדם שכלו בענייני הארץ יכונה לו בירידה, ואז מלאכים מבקשים להרגו. ולרמוז שענין מראה הסלם היה להרעת דרכי המציאות, ושהחקירה והידיעה בזה הוא לאנשים השלמים. אמרו במדרש [בר"ר פס"ט ו'] עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך.
והדרך השנית שאמרנו בענין הנבואות הוא שהעירו רבותינו במאמרם [שם פס"ח י"ג] פתר קריה בגלות, וכן במה שרמזו [שם שם י"ד] בארבע סדרי מלכיות. והענין שיורה על זאת המראה שהיתה להגדת העתידות הפסוקים שבאו אחר זה. אני ה' אלקי אברהם אביך וגו' [בראשית כ"ח י"ג—י"ד], והיה זרעך כעפר וגו' והנה אנכי עמך וגו' [שם ט"ו]. וזה הדרך אפשר לבאר כפי הדרך שבארנו, כי לפעמים תבא המראה בהודעת אמתת המציאות עם אחת מהדרכים אחרים, כי האיש אשר ידע וישיג דרכו וישיג דרכי המציאות ויגיע לידיעת אמתת מציאות ה' הוא אשר תבא אליו הנבואה. ואל זה רמזו בב"ר במלת אנכי אשר בו נתנה התורה באנכי דבר עם יעקב שנאמר הנה אנכי עמך.
ואחר שבארנו מראה הסלם לכונה שכבר כתבנו נבאר קצת ענינים שנאמרו בזאת הפרשה להעיר על שלמות מאמרי רבותינו, ולבאר מה שיראה קשה בתחלת העיון. וזה כי אחר שאמר לו ה' הנה אנכי עמך איך אמר יעקב אח"כ [בראשית שם כ'] אם יהיה אלקים עמדי שנראה כמפקפק בנבואה ובהבטחת ה'. ונחלקו בזה חכמי התלמוד בזה הלשון בב"ר [פ"ע ד'] ר' איבו ור' יוחנן חד אמר מסורסת היא הפרשה הנה אנכי עמך אם יהיה אלקים עמדי אתמהה, וחד אמר על הסדר נאמרה, מאן דאמר על הסדר נאמרה מה מקיים אם יהיה אלקים עמדי, אם יהיו כל התנאים שהתנית עמדי. ר' אבהו ורבנן, ר' אבהו אמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מלשון הרע כד"א [ירמיה ט' ב'] וידרכו את לשונם קשתם שקר, ונתן לי לחם לאכול מגלוי עריות כד"א [בראשית ל"ט ט"ו] כי אם הלחם אשר הוא אוכל. ושבתי בשלום אל בית אבי זו שפיכות דמים, והיה ה' לי לאלקים מעבודה זרה, ורבנן פתרין קריה בכל ענינא, אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה מע"ז וג"ע וש"ד ולשון הרע, אין דרך אלא ע"ז שנאמר [עמוס ח' י"ד] הנשבעים באשמת שומרון [ואמרו] חי [אלקים] דן וחי דרך באר שבע. ואין דרך אלא גלוי עריות שנאמר [משלי ל' ב'] כן דרך אשה מנאפת, ואין דרך אלא שפיכות דמים שנאמר [שם א' ט"ו—ט"ז] בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם, ואין דרך אלא לשון הרע שנאמר [בראשית ל"א א'] וישמע את דברי בני לבן וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, וכמה העירונו במאמרים אלה והודיעונו שאין בטחון ה' על עבדיו אלא כשישמרו מן העברות הגדולות, כי העונות הגדולים הם המבדילים בין האדם לה'. ויעקב אבינו להעיר עצמו שיהא ה' עמו תמיד, היה מתיירא שמא יגרמו לו החטאים להסיר הדבקות שהיה לו עם ה'. ולדעת האומר מסורסת היא הפרשה הוא שבארו ז"ל בילמדנו [תנחומא ויצא ג' בר"ר פס"ט ו', ויק"ר פל"ה ב', תנ"ב וישלח ב'] א"ר ברכיה כל מה שתבע יעקב מהקב"ה השיבו, יעקב אמר אם יהיה אלקים עמדי והקב"ה השיבו [ו]הנה אנכי עמך, אמר ושמרני והשיבו ושמרתיך, אמר ושבתי בשלום והשיבו והשיבותיך, אמר ונתן לי לחם לאכול ולא השיבו על הפרנסה, אמר הקב"ה אם אני מבטיחו על הפרנסה מה הוא מבקש ממני יותר, לכך לא הבטיחו על הפרנסה. ורבנן אמר אף על הפרנסה השיבו שנאמר כי לא אעזבך, ואין לא אעזבך אלא לחם, שנאמר [תהלים ל"ז כ"ד] ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. אם יהיה אלקים עמדי וכי לא היה מאמין, אלא אמר יעקב איני יודע אם חלום הוא ואין חלום בלא דברים בטלים, ואם חזיון, לכך נאמר אם כה יעשה לי אלקים, וי"א לשון שבועה כלומר כה יעשה לי ה' עשר אעשרנו לך. כונת אלו המאמרים מבואר עד שאין צריך להרחיב באור.
שער רביעי יפתח לדעת מה שהעירתנו תורתנו השלמה במראה הסנה. ונזכיר הערות רבותינו עם מה שבאר הר"ם בזה. וקודם שנבאר דבר נזכיר הפסוקים שבאו במראה הסנה כסדר. ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חורבה. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש וגו'. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה וגו'. ויאמר אל תקרב הלום של נעלך מעל רגליך כי המקום וגו', ויאמר אנכי אלקי אביך אלקי אברהם וגו' ויסתר משה וגו'. ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו [שמות ג' א'—ז'] ילמדנו [תנחומא שמות י"ג ותנחומא בובר י"א, ועי' שמו"ר ב' ג'] ומשה היה רועה כל מקום שנאמר היה, רואה עולם חדש לפיכך אמר ומשה היה רועה. וינהג את הצאן אחר המדבר, למה [תנחומא שם י"ד, תנ"ב י"ב] היה רודף אחר המדבר לפי שראה ישראל נתעלו מן המדבר שנאמר [שיה"ש ח' ה'] מי זאת עולה מן המדבר עלויה מן המדבר, תורה מן המדבר, המן מן המדבר, השלו מן המדבר, השכינה והכהונה והמלכות והבאר וענני כבוד הכל מן המדבר, לכך וינהג את הצאן אחר המדבר. ויבא אל הר האלקים חרבה, א"ר שמעון ב"י הלכה צאנו של משה ארבעים יום ולא טעמו כלום, כמו שהלך אליהו זכור לטוב [שנאמר] [מ"א י"ט ח'] ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה. כיון שהגיע לחורב מיד וירא אליו ה' בלבת אש. ולמה בלבת אש כדי ללבבו כשיכנס בסיני ויראה אותן האשות שלא יתירא מהן. [ד"א] ולמה בלבת אש משני חלקים של סנה ולמעלה, שהלב הוא נתון משני חלקים של אדם ולמעלה. ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן ולא מתוך תמרה, אמר הקב"ה כתבתי בתורה [תהלים צ"א ט"ו] עמו אנכי בצרה הם נתונים בשעבוד ואני בסנה [מ]מקום צר, לפיכך מתוך הסנה שכלו קוצים, ויאמר משה אסורה נא ואראה ר' יוחנן [תנחומא שם ט"ו, תנ"ב שם י"ג] אמר שלוש פסיעות פסע משה, ר"ל אמר לא פסע אלא צוארו עקם, אמר הקב"ה לו, נצטערת לראות, חייך שאתה כדאי שאגלה עליך, מיד ויקרא אליו מלאך ה' מתוך הסנה.
כבר העירנו הר"ם מורה צדק [מורה נבוכים ח"ג פנ"א] כי משה רבינו והאבות עם היותם עוסקים בענייני העולם לא היו עושים המעשים ההם רק באבריהם לבד ולבותם ודעתם לא יסורו מלפני ה'. והביא לבאור זה פסוק [שיה"ש ה' ב'] אני ישנה ולבי ער וגו'. ולפי זה הדרך לא נצטרך בענין מראה זו רק הענין בפשטו, כשהיה רועה נוהג הצאן אחר המדבר באה לו המראה. אמנם מה שדרשו במדרש [תנחומא שם ושמו"ר פ"ב ד'] במלות מדבר וחורב ושאר המלות, הוא כדרכם בשאר עניני התורה להעיר האדם על ידיעת החכמות. אמנם מראה זאת אם נאמין אותה כפשטה, ר"ל ראות עין, ויהיה האש הנראה אור נברא, אין לנו היזק בזה. ואם תרצה לבאר ענין מראה זו כענין קצת הנביאים גם בזה אין לנו היזק.
ונבאר בענין מראה זו כפי מה שיראה לנו שהעירונו בדבריהם. ואמרם כל מקום שנאמר היה, רואה עולם חדש, זה מבואר כי עולם חדש הוא כשאדם רואה עולם אחר בלתי העולם אשר הוא בו, כדרך העולם הבא. אמנם מה שרמזו בעלויה מן המדבר, זה מבואר שהתורה וכל המתנות הטובות, מן המדבר הגדול הוא שאין שם ישוב. ואמרם כיון שהגיע להר חורב מיד וירא מלאך ה' אליו, זה מבואר. ואמרו כדי ללבבו כשיכנס בסיני, הכונה בו להחזיק את לבו במראות הנבואה ובעניני המופתים. ואמרו שהלב נתון משני חלקים של אדם ולמעלה, זה מבואר, שנפש האדם תחלק לשלשה חלקים הצומחת, והחיונית והמשכלת. וכבר ידעת שתוף שם לב [מו"נ ח"א פל"ט] ואמר שהלב נתון משני חלקים ולמעלה וזה מבואר, והמראה היא אל הלב. ומה שנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בזה הוא כי לדעת ר' יוחנן אמר התבונן משה בענין המציאות בשלש עולמות, והוא שאמר ג' פסיעות פסע באר לו זאת המראה, ודעת ר"ל שהמראה באה קודם שלמותו וזה אמרו צוארו עקם. ויראה לי שהמחלקת היתה לפי ענין הפסוקים, כי דעת ר' יוחנן שאחר שנאמר לו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, מורה שעמד על אמתת המציאות והוא אדמת קדש, כי לא יעמוד באדמת קדש, מי שעקם צוארו לראות. ודעת ר"ל כי מפני שנאמר לו אל תקרב הלום ונאמר לו של נעליך יורה שעקם צוארו ולא היה לו רשות עדיין ליכנס במקום הקדש. ויקרא מקום העיון והחקירה "אדמת קדש" גם אם לא הגיע אל הקדושה הגמורה. ולדעת ר' יוחנן גם אחר שפסע ג' פסיעות נפלא אליו ענין הנבואה, והוא שהדבר האלקי לא יושג בשכל האדם.
ומשה היה סר לראות, להשיג הדבר ההוא ונאמר לו אל תקרב הלום, ובאלה שמות רבה [שמות רבה פ"ב ו'] אמר שמשה שאל כהנה ומלכות, ועל המלכות נאמר לו אל תקרב הלום. העירו שהמלכות ר"ל ידיעת האלקות שהוא המלכות הגמורה, לא יושג על אמתתו. גם הרבה ענינים תעלם ידיעתם והחקירה בהם כחקירה לידיעת הנבואה לפי אמונת תורתנו שהוא ענין אלקי לא יושג. ואפשר לומר שהוא סר לראות מה שבא לו בענין נבואה זו, כמו שרמזו רבותינו [שמו"ר שם] כי זאת הנבואה באה לו על ענין השעבוד. ובאה לו נבואה זו בסנה במקום צר, להודיע שה' משגיח בעת צרה. וענין השגחה לפי אמונתנו הוא ענין אלקי לא יושג, ועל זה נאמר לו אל תקרב הלום, ויהיה באור מדוע לא יבער הסנה, הסנה יהיה משל לעצם הצרה וזהו האש הבוער, והיה נפלא מדוע לא יבער הסנה, ועל זה נאמר לו אל תקרב הלום, כי ההשגחה היא ענין אלקי לא תושג. וכפי הענין הראשון מחלקי הנבואה יהיה הסנה, רמז אל חמר האדם שהוא סנה מלא קוצים. וראה מלאך ה', שהוא השכל הפועל בתוך הסנה. ונראה בלבת אש, כי המלאכים לפי פשיטותם מתוארים אל אש, גם מתוארים אל אש מצדנו, כי התקרבות האדם במלאכים נורא מאד כהתקרבות אל אש. ורצוני בהתקרבות, קרוב מדע ועיון שכלי לדעת אמתתם. ולזאת הכונה נקראו "שרפים" וכבר כתבנו מזה בעמוד תורה מן השמים [בח"א ספר אמונה העמוד הרביעי פרק שני], ומה שחנן ה' אל האדם מאמתת שכל הפועל, והוא שהמשיל [ישעי' ו' ו'] הנביא לרצפה נלקחה במלקחים, וכשמגיע אל שפת האדם. ר"ל חלק הדברי, מסיר עונו וחטאתו. וידוע הוא כי העוות וחטא האדם מצד חמרו, והרצפה תסיר העוות ההוא, כי מצד עיונו הוא בשכל לבד בלתי דבר חמרי. וזהו אשר נפלא למשה מלאך הבוער באש מתוך הסנה ואיננו אוכל, כי אמתת השכל ומהותו הוא בפשיטות גמורה, ולפיכך נפש האדם משגת יותר באמתות וברירות כאשר תפרד מן הגוף, כמו שאנו עתידים לבאר. ויהיה הקול שבא לו מאת המלאך השם במראה או בעיון שכלי, אחר שפסע שלש פסיעות לדעת ר' יוחנן. ואמר לו אל תקרב הלום, להודיע כי יש לשכל האדם גבול יעמד אצלו לא יתכן לחקור ביותר מזה. ומי שידע זה וירא מהביט מה שאין בכחו להביט, הוא שיזכה להביט תמונת ה' [ברכות ז' א']. ולפי דעת ר"ל באה לו המראה בתחלת נבואתו או העיון בתחלת עיונו, והיה נכסף לראות המראה הגדולה והוא מציאות מלאכי ה', ככוסף כל אדם מתחיל בעיון, ובאה לו המראה בענין הנבואה או בעיון שכלי אל תקרב הלום, כי כל בעל עיון שירצה לדעת ולהשיג על דרך האמת צריך לעלות ראשון ראשון במדרגות העיון, ומשה כאשר הסתיר פניו מהביט עד שיעלה ראשון ראשון זכה לתמונת ה' יביט [במדבר י"ב ח']. ואל זאת הכונה נ"ל שנטה הר"ם כתב בפ"ה מראשון [מו"נ] בזה הלשון צריך לאדם שלא יהרס לזה הענין העצום הנכבד מתחלת מחשבה, מבלתי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות, ויזקק מדותיו זקוק רב, וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות, וכאשר יבין הקדמות אמתיות וידעם, וידע דרכי ההקש ועשות המופת, וידע אפני השמירה מהטעאות השכל, אז יקדים לחקור בזה הענין, ולא יגזור בתחלת דעת שיעלה בלבו, ולא ישלח מחשבותיו תחלה וישליטם להשגת הבורא, אבל יבוש וימנע עד שיעלה ראשון ראשון, ועל זה נאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים, מחובר אל מה שיורה עליו הנראה מפחדו להסתכל באור הנראה, לא שהשם ישיגוהו העינים, יתעלה מכל חסרון עלוי רב. ושובח לו ע"ה זה, והשפיע עליו ה' יתעלה מטובו מה שחייב לו שנאמר בו ותמונת ה' יביט, וזכרו החכמים ז"ל כי זה גמול גדול להסתירו פניו תחלה מהביט אל האלקים ע"כ.
ולפי זאת הכונה שהיא לפי דעתנו דעת ריש לקיש יתבאר של נעליך, להסיר המונעים, ר"ל הפעולות החמריות, וזה צריך למי שירצה לעלות במעלות העיון. ולדעת ר' יוחנן שאמר שזה היה אחר שלמותו הגמור, יראה לי שבא פסוק אל תקרב הלום ושל נעליך להוראת שמירת העיון וגבולו. אמנם גבול העיון כאשר נאמר לו אל תקרב הלום ושמירת העיון כאשר נאמר לו של נעליך, כי עמידת המקום שהיה עומד עליו, ר"ל העיון האמתי, צריך אל שני דברים אל גבול העיון והסרת המונעים ואז יזכה להביט תמונת ה'.
ואשר עלה בידינו מענין מראה זאת, לדעת ר' יוחנן הוא שיתבונן האדם שיש לשכל האדם גבול, ויסתיר פניו מהביט בענין האלקות יותר ממה שבכחו, ולפי דעת ר"ל שלא ישלח אדם מחשבותיו תחלה ויסתיר פניו עד שיעלה ראשון ראשון. וכן עלה בידינו לפי דעת כלם שענין השגחת ה' בתחתונים הוא שלא יושג בשכל האדם, ועל זה נאמר אל תקרב הלום. ונ"ל שלזאת הכונה בא בענין ספור ההשגחה מלת ה' לא אלקים, לפי שענין ההשגחה מיוחדת אל הסבה הראשונה אשר לא תושג כמו שלא יושג עצמותו. וע"ד זה אמרו רבותינו [מכילתא בא פ"ז] אני ה' אני ולא מלאך אני הוא ולא שרף. ואחר שהבאנו ענין מראה זאת שהיתה בתחלת דבר ה' אל אדון הנביאים, נבאר בקצור עניני הבקשות שבקש אדון הנביאים מה', ועל מה נעשית בקשתו ושאלתו מה', וזה צריך אל מבוקשנו במה שצריך לענין מצוה זו אשר אנחנו בה, וניחד שער זה.
שער חמישי יפתח לדעת ענין בקשת משה רבנו באמרו הראני נא את כבודך, ויתר פסוקים שבאו על זה הענין עם רמזי רבותינו ובאורי הר"ם. אלה הם הפסוקים שרצינו לבאר אותם בזה הפרק ונזכירם תחלה כסדר, ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכ(י)ך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ויאמר פני ילכו והניחותי לך. ויאמר אליו אם פניך וגו'. ובמה יודע איפא כי מצאתי חן בעיניך וגו'. ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר וגו'. ויאמר הראני נא וגו'. ויאמר אני אעביר וגו'. ויאמר לא תוכל לראות את פני וגו'. ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור. והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור וגו'. והסירותי את כפי וראית את אחורי וגו', וירד ה' בענן וגומ'. ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וגו', נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון וגו'. וימהר משה וגו'. ויאמר אם נא מצאתי חן וגו' וסלחת לעוננו וגו'. ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך [שמות ל"ג י"ב—כ"ד, ל"ד ה'—י'] ואחר שהבאנו הפסוקים כלם נביא מאמרי רבותינו, אמרו בברכות פ' ראשון [ברכות ז' א'] א"ר יוחנן מנין שאין מרצים לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והניחותי לך, אמר הקב"ה למשה משה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך, א"ר יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים בקש משה לפני הקב"ה ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר הלא בלכתך עמנו, בקש לא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו שנאמר הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם, בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו, צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור. ופליגא דר' מאיר דא"ר מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם וחנותי אע"פ שאינו הגון ורחמתי אע"פ שאינו הגון. והסירותי את כפי וראית את אחורי אמר רב חנא בר כהנא א"ר שמעון חסידא מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפלין.
ובראש השנה פרק ראשון [י"ז ע"ב] ויעבור ה' על פניו ויקרא, א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה [סדר תפלה] ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין עשה לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. ה' ה', אני הוא קודם שיחטא אדם ואני הוא לאחר שחטא ועשה תשובה. אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, אמר רב יהודה אמר רב ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת. ובילמדנו [תנחומא תשא כ"ז, תנ"ב אות ט"ז] ויאמר ה' הנה מקום אתי, א"ר יוסי ב"ר תחליפא הרני במקום הזה אינו אומר, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפל לי ואיני טפל למקומי. ובת"כ [ויקרא] פרש' י"ב ר' דוסא אומר הרי הוא אומר כי לא יראני האדם וחי, בחייהן אינן רואין, אבל רואין הם בשעת מיתתן, וכן הוא אומר [תהלים כ"ב ל'] לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ר' עקיבא אומר כי לא יראני האדם וחי אף הנראות [בתו"כ אף חיות הקודש הנושאות וכו'] אינן רואות את הכבוד. א"ר שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו, כי לא יראני האדם וחי, אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד.
וכתב הר"ם (פ"א) [פ"ח] מראשון [מו"נ] בשתוף שם מקום, וז"ל באמרו הנה מקום אתי, מדרגת עיון והשקפת שכל לא השקפת עין, מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר אשר בו היה ההתבודדות והשגת השלמות. וכתב פי"ו מראשון [שם ח"א פי"ו] בשתוף שם צור, ואחרי כן הושאל מן הענין הזה האחרון נקרא השם יתעלה צור, כי הוא ההתחלה והסבה הפועלת לכל אשר זולתו, ונאמר הצור תמים פעלו [דברים ל"ב ד'] וגו'. ונצבת על הצור, השען ועמוד על התבוננות היותו יתעלה ההתחלה, שהוא המבוא אשר תגיע ממנו אליו, כמו שבארנו באמרו הנה מקום אתי. ובפ' כ"א [מו"נ שם פכ"א] כתב בשתוף עבר, ז"ל וכבר הושאל עוד למי שיחטיא כונה אחת ויכוין כונה אחרת, ולפי זאת ההשאלה הוא אצלי, ויעבור ה' על פניו, ויהיה הכנוי בפניו שב לו יתעלה, ואם זכרו זה בכלל הגדות אין זה מקומם אבל הוא חזוק מעט לדעתנו, ויהיה פניו כנוי [ל]הקב"ה. ובאור זה כפי מה שיראה לי שמשה ע"ה בקש השגה אחת, והיא אשר כנה אותה בראיית פנים, באמרו ופני לא יראו, ויעדהו בהשגה למטה ממנה שבקש, והוא אשר כנה אותה בראיית אחור באמרו וראית את אחורי, וכבר העירונו על זה הדבר במשנה תורה [רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"י. ועי' שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם א' תרט"ו]. ואמר הנה, כי ה' יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא המכונת בראיית פנים והעבירו לענין אחר, כלומר, לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה שיחשב בהם שהם תארים רבים כמו שאבאר [ראה מו"נ ח"א פרק ל"ח ופרק נ"ד]. ואמרו העלים ממנו, ארצה בו כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה, ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שבטבעו שישיג, ויבקש השגה אחרת אחריה תשתבש השגתו או ימות, כמו שאבאר בפרק מפרקי זה המאמר [שם ח"א פל"ב], אלא אם ילוה עליו עזר אלקי, כמו שאמר ושכותי כפי עליך עד עברי. אבל התרגום נהג עניינו באלה הדברים, וזה, כי כל דבר שימצאהו מיוחס אל הבורא וישיגהו גשמות או משיגי ההגשמה, יחשבהו בחסרון המצטרף, וישים היחס ההוא לענין אחד מצטרף לבורא מחוסר, אמר באמרו [בראשית כ"ח י"ג] והנה ה' נצב עליו יקרא דה' מתעתד עלוהי, ובאמרו [בראשית ל"א מ"ט] יצף ה', יסך מימרא דה', ועל זה המשיך פירושו ע"ה. וכן עשה באמרו ויעבור ה' על פניו, אמר ואעבר ה' שכנתיה על אפוהי. והנה יהיה הדבר אשר "עבר" אצלו, נברא בלא ספק, ושב הכנוי הנסתר ב"פניו" שב אל משה רבנו. ויהיה פירוש על פניו, כמו לפניו, כמו שאמר [שם ל"ב כ"ב] ותעבור המנחה על פניו, וזה ג"כ פירוש יפה וטוב. וממה שיחזק פי' אנקלוס הגר ז"ל מאמר הכתוב והיה בעבור כבודי, כבר באר, כי הדבר העובר הוא דבר מיוחס לו יתעלה לא עצמו יתעלה, ולכבוד ההוא אומר עד עברי, ויעבור ה' על פניו. ואם אי אפשר מבלתי חשוב מצטרף מחוסר, כמו שיעשה אנקלוס תמיד פעם ישים המחוסר ההוא "יקרא" ופעם ישימהו "שכינה" ופעם ישימהו "ממרא דה"' כפי ענין כל מקום. הנה אנחנו נשים גם כן המצטרף המחוסר הנה "קול", ויהיה הענין ויעבור קול ה' על פניו ויקרא, וכבר בארנו השאלת הלשון לקול העברה ויעבירו קול במחנה [שמות ל"ו ו'], ויהיה ה"קול" הוא אשר "קרא", ולא תרחיק היות הקריאה מיוחסת לקול, כי באלו המלות בעצמם באה הספור על דבורו יתעלה למשה, אמר [במדבר ז' פ"ט] וישמע את הקול מדבר אליו, וכמו שיחס הדבור לקול כן יחס הנה הקריאה לקול, וכן בא כמו זה בבאור, כלומר יחס האמירה והקריאה לקול, אמר [ישעיה מ' ו'] קול אומר קרא ואמר מה אקרא, ויהיה הפירוש לפי זה הענין כן, ויעבור קול ה' על פניו, ויקרא, ויהיה כפל ה' ה' לקריאה, כי הוא יתעלה הנקרא, כמו משה משה, אברהם אברהם, וזה ג"כ פירוש נאה מאד. ולא תרחיק היות זה הענין העומק הרחוק להשיג, סובל פירושים רבים, כי זה לא יזיק למה שאנחנו בו, ועליך לבחור אי זו מן [ה]האמנות שתרצה, אם יהיה המעמד הגדול ההוא כלו "מראה נבואה" בלא ספק, וההשתדלות כלו השגת שכליות, אשר בקש ואשר נמנע ממנו ואשר השיג הכל שכלי, אין חושב בו כמו שפירשנו תחלה. או היה שם עם זה השגת חוש ראות, אלא לדבר נברא, בראיתו יגיע שלמות ההשגה השכלית, כמו שפירש אנקלוס זה, אם לא היתה ההשגה המראית ההיא גם כן במראה הנבואה, כמו שבא באברהם והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר [בראשית ט"ו י"ז]. או שהיה עם זה השגת חוש אזן ג"כ, ויהיה הקול הוא אשר "עבר על פניו" אשר הוא נברא גם כן בלי ספק. בחר איזה מן הדעות שתרצה ע"כ.
ובפרק ל"ז מזה [מו"נ ח"א] כתב ז"ל בשתוף פנים. פנים שם משתתף וכו', הוא שם הכעס ופניה לא היה לה עוד [ש"א א' י"ח]. ולפי זה הענין נעשה הרבה בענין כעס ה' וקצפו, פני ה' בעושי רע [תהלים ל"ד י"ז]. פני ילכו והניחותי לך. והוא ג"כ שם מציאות האיש ומעמדו, על פני כל אחיו נפל וכו' [בראשית כ"ה י"ח]. ומזה הענין ופני לא יראו, אמתת מציאותי כמה שהיא לא תושג. ופנים גם כן הוא כלי מקום, שענינו "לפניך" או "בין ידך", והרבה מה שנעשה לפי זה הענין בבורא לפני ה'. ולפי זה הענין ג"כ הוא ופני לא יראו, ופירש אנקלוס ודקדמי לא יתחזון, רומז שיש שם נבראות ג"כ עצומות אי אפשר להשיגם לאדם כפי מה שהם, והם השכלים הנפרדים, ויחסם לשם שהם לפניו ובין ידיו תדיר, לחזק ההשגחה בהם תדיר. ואמנם הדבר המושג אצלו, ר"ל אצל אנקלוס, על האמת הם הענינים אשר הם למטה מאלו במדרגות המציאות, ר"ל עצם החמר והצורה, ועליהם אמר ותחזי ית דבתראי. כלומר, הנמצאות אשר כאלו אני נוטה מהם ומשליכם אחרי, על דרך משל לרחקם ממציאותו יתעלה. והנה תשמע פירושי במה שבקש מרע"ה.
ובפ' ל"ח [מו"נ ח"א] כתב בשתוף שם "אחור", ויהיה בענין ההמשך אחר הדבר ולכת בדרכי מדות איש אחד, אחרי ה' תלכו [דברים י"ג ה', הושע י"א י'], ר"ל המשך אחר רדיפת רצונו ולכת בדרכי פעולותיו ולהתנהג במדותיו, הלוך אחרי צו [הושע ה' י"א]. ולפי זה הענין נאמר וראית את אחורי, תשיג מה שנמשך אחרי והתדמה לי ונתחיב מרצוני כלומר בריאותי כלם כמו שאבאר בקצת פרקי זה המאמר.
ובפרק נ"ד [מו"נ ח"א] כתב דע כי אדון הנביאים מרע"ה בקש שתי בקשות, הבקשה האחת היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו עצמו ואמתתו, והבקשה השנית והיא אשר בקש תחלה, הוא שיודיעהו תאריו. והשיבו ה' יתעלה על שתי השאלות כשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כלם, ושהם פעלותיו. והודיעו כי עצמו לא יושג כפי מה שהוא, אלא שהוא העירו על מקום עיון, שישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו, ואשר השיגו הוא ע"ה לא השיגו אדם לפניו ולא לאחריו, אמנם בקשתו ידיעת תאריו, הוא אמרו [שמות ל"ג י"ג] הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך. והסתכל מה שנכנס תחת זה המאמר מעניינים נפלאים, אמרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך, מורה על היותו יתעלה נודע בתאריו, כי כשידע "הדרכים" ידעהו. ואמרו למען אמצא חן בעיניך, מורה על שמי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו, לא מי שיצום ויתפלל, אבל מי שידעהו הוא הנרצה המקורב, ומי שסכלו הוא הנקצף המרוחק, וכפי שעור החכמה והסכלות יהיה הרצון והקצף והקרוב והרחוק. וכבר יצאנו מכונת הפרק ואשוב אל הענין. וכאשר בקש ידיעת התארים ובקש המחילה על האומה ונענה במחילתם, בקש אחר כן השגת עצמו יתעלה, והוא אמרו הראני נא את כבודך, ונענה על המבוקש הראשון, והוא הודיעני נא את דרכיך, ונאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך. ונאמר לו במענה השאלה השנית לא תוכל לראות את פני וגו'. ואמנם אמרו "כל טובי" הוא רמז להראות אותו הנמצאות כלם, הנאמר עליהם [בראשית א' ל"א] וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ר"ל בהראות אותם לו שישיג טבעם והקשרם קצתם בקצתם, וידע הנהגתו להם איך הוא בכלל ובפרט. ואל זה הענין רמז באמרו בכל ביתי נאמן הוא [במדבר י"ב ז'], כלומר, שהוא הבין מציאות עולמי כלו הבנה אמתית קיימת, כי הדעות שאינן אמתיות לא יתקיימו. אם כן, השגת הפעולות ההן [הם] תאריו יתעלה אשר נודע בצדם. והראיה על שהדבר אשר יעדו בהשיגו אותו הם פעליו יתעלה אשר הודיעו תארי פעולות גמורים רחום וחנון ארך אפים וגו' [שמות ל"ד ו' ז']. הנה כבר התבאר כי הדרכים אשר בקש ידיעתם והודיעו אותם, הן הפעלות הבאות ממנו יתעלה, והחכמים יקראם "מדות" ויאמרו [ר"ה י"ז ע"ב] י"ג מדות. וזה השם נופל בשמושם על מדות האדם, ארבע מדות בנותני צדקה [אבות פ"ה מי"ב], ארבע מדות בהולכי לבית המדרש [שם מי"ג] וזה הרבה. והענין הנה אינו שהוא בעל מדות, אבל פועל פעלות דומות בפעלות הבאות מאתנו ממדות, ר"ל מתכונות נפשיות, לא שהוא יתעלה בעל תכונות נפשיות. ואמנם הספיק לו אלו הי"ג מדות, ואעפ"י שכבר השיג כל טובו, ר"ל כל פעולותיו, כי אלו הם הפעלות הבאות ממנו יתעלה בחק המצאת בני אדם והנהגותיו. וזאת היתה אחרית כונת שאלתו, כי סוף המאמר, ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה [שמות שם י"ג], אשר אני צריך להנהיגם בפעלות אלך בהם בדרך פעלותיך בהנהגתם. הנה כבר התבאר לך כי הדרכים והמדות אחד, והם הפעלות הבאות ממנו יתעלה בעולם, וכל אשר הושגה פעלה מפעלותיו יתואר הוא יתעלה בתאר אשר יבא ממנו הפעל ההוא, ונקרא בשם הנגזר מן הפעל ההוא. והמשל בו, כי כשהושגה דקות הנהגתו בהוית עובר בעלי חיים, והמצאו כחות בו ובמי שיגדלהו אחר לידתו שימנעהו מן המות ומן האבדון וישמרוהו מכל, ויועילוהו בשמושיו ההכרחיים, וכיוצא בפעלה הזאת ממנו לא תבא אלא אחר הפעלות והמיית רחמים, והוא ענין הרחמנות נאמר עליו יתעלה רחום, כמו שאמר [תהלים ק"ג י"ג] כרחם אב על בנים וגו', ואומר [מלאכי ג' י"ז] וחמלתי עליכם כאשר יחמול איש על בנו, לא שהוא יתעלה יפעל ויהמו רחמיו, אלא כפעל ההוא שיבא מן האב לבן שהוא נמשך לחמלה ורחמנות, והפעלות גמורה יבא ממנו יתעלה כחק חסידיו לא על הפעלות ולא על שנוי. וכמו שאנחנו, כשנתן דבר למי שאין לו חק עלינו יקרא זה בלשוננו חנינה, כמו שאמר [שופטים כ"א כ"ב. ובנוסח הר"ש חנוני אתם רעי איוב י"ט כ"א] חנונו אותם, אשר חנן ה' [בראשית ל"ג ה'], כי חנני אלקים [שם ל"ג י"א], וכזה הרבה, והוא יתעלה ימציא וינהיג למי שאין לו חק עליו להמציאו והנהיגו, לזה נקרא חנון. וכן נראה בפעלותיו הבאות בבני אדם, ממכות גדולות ירדו בקצת אישים להמיתם, או ענין כולל ממית משפחות או אקלימים, יכלו הבן ובן הבן ולא יניחו מקום זרע ולא נולד, כהשקע מקומות וברעש ובזועות הממיתים, וכתנועת עם על אחרים לאבדם בסיף ולמחות זכרם, והרבה מאלו הפעולות אשר לא יבאו מאחד ממנו (בחק אחר) [לאחר] אלא מכעס גדול, או קנאה עצומה או בקשת הדם, ונקרא לפי אלו הפעולות קנוא ונוקם ובעל חימה ונוטר, ר"ל כי הפעולות אשר כיוצא בם יבאו ממנו [מתכונה נפשית והיא הקנאה, או בקשת גאלת הדם, או הנקמה או הכעס יבואו ממנו] יתעלה כפי התחייב הנענשים, לא על הפעלות בשום פנים יתעלה מכל חסרון, וכן פעולותיו כלם הם פעולות דומות לפעלות הבאות מבני אדם על הפעליות ותכונות נפשיות, והם באות מאתו יתעלה לא מענין מוסף על עצמו כלל. וצריך למנהיג המדינה כשיהיה נביא, להתדמות באלו התוארים, ויבאו מאתו אל הפעלות כשעור וכפי הדין, לא לרדיפת ההפעלות לבד, ולא ישלח רסן הכעס, ולא יחזק מדות ההפעליות בו, כי כל הפעלות רע, אבל ישמר מהם כפי כח האדם ויהיה בקצת הפעמים ולקצת אנשים "רחום וחנון" לא לענין הרחמנות והחמלה לבד, אלא כפי מה שיהיה ראוי. ויהיה בקצת הפעמים ולקצת אנשים "נוקם ונוטר ובעל חימה" כפי התחייבם, לא לענין הכעס לבד עד שיצוה בשריפת איש והוא בלתי כועס ולא קוצף עליו ולא מואס בו, אבל כפי שיראהו מהתחייבו. ויבינו מה שתביא הפעולה הזאת מהתועלת העצומה כעס רב. הלא תסתכל בכתובי התורה כאשר צוה לאבד שבעה עממין, ואמר [דברים כ' ט"ו] לא תחיה כל נשמה, סמך לו מיד אמרו [שם שם י"ח] למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל (תועבותיכם) [תועבתם] אשר עשו לאלקיהם וחטאתם לה' אלקיכם. יאמר לא תחשוב שזה אכזריות או בקשת גאלת הדם, אבל הוא פעל שיגזור אותו הדעת האנושי, שיוסר כל מי שיטה מדרך האמת וירוחקו המונעים כלם אשר ימנעו מהשלמות, אשר היא השגתו יתעלה, ועם זה כלו צריך שיהו פעולות הרחמנות והמחילה והחמלה והחנינה באות ממנהיג המדינה יותר הרבה מפעלות הענש, שאלו הי"ג מדות כלם מדות רחמים, בלתי אחת, והיא פוקד עון אבות על בנים [שמות ל"ד ז'], כי אמרו ונקה לא ינקה, ענינו ושרש לא ישרש, מאמרו [ישעי' ג' כ"ו] ונקתה לארץ תשב [עי' שו"ת הרמב"ם סי' רס"ז (מהדו' י. בלאו)]. ודע כי אמרו פקד עון אבות על בנים, אמנם זה בחטא עבודה זרה לבד, לא בחטא אחר, והראיה על זה אמרו בעשרת הדברות [שמות כ' ה', דברים ה' ט'] על שלשים ועל רבעים לשנאי, ולא יקרא "שונא" אלא עובד ע"ז לבד [כי] כל תועבת ה' אשר שנא [דברים י"ב ל"א]. ואמנם הספיק לו "רבעים", כי תכלית מה שאפשר אדם לראות מזרעו דור רביעי, וכשיהרגו אנשי המדינה עע"ז יהרג הזקן ההוא העובד, ובן בן בנו שהוא הולד הרביעי, ו[כ]אלו ספר שמכלל מצותיו יתעלה אשר מצותיו מכלל פעולותיו, בלא ספק שיהרג זרע עובדי ע"ז, אעפ"י שהם קטנים בתוך אבותם ואבות אבותם. וזאת המצוה מצאנוה נמשכת בתורה בכל מקום, כמו שצוה בעיר הנדחת החרם אותה ואת כל אשר בה [דברים י"ג ט"ו]. כל זה למחות הרשם ההוא [המביא] להפסד הגדול כמו שבארנו. וכבר יצאנו מענין הפרק אבל בארנו למה הספיק לו הנה מזכרון פעלותיו זכרון אלו לבד, והוא מפני שהוא צריך אליהם בהנהגתו, כי תכלית מעלת האדם, ההדמות בו יתעלה כפי היכלת, כלומר שנדמה פעלותיו כפעלותיו, כמו שבארו (בפרשת) [בפירוש] קדושים תהיו [ויקרא י"ט ב'], אמרו מה הוא רחום אף אתה היה רחום מה הוא חנון אף אתה היה חנון [שבת קל"ג ע"ב, סוטה י"ד ע"א, ועי' רמב"ם הל' דעות פ"א ה"ו], והכונה באלה כי התארים המיוחסים לו הם תארי פעלותיו לא שהוא יתעלה בעל איכות.
הנה הבאנו לשון הפסוקים והמדרשים, ולשון הר"ם לכונה שכבר כתבנו. ועתה נרחיב קצת באור בזה, אמרו [שמות ל"ג י"ח] הודיעני נא את דרכיך, מבואר מדברי רבותינו שהוא בענין השגחה באיש האדם, ותהיה החקירה והעיון כדרך חקירת הנביאים בענין מה שמגיע מן הטובות לרשע ומן הרעות לצדיק [ברכות ז' ע"א], כמו שבארנו בענין ההשגחה [ראה ספר אמונה העמוד השלישי פרק רביעי]. והיה מענה ה' אל משה לפי מה שבארו רבותינו [ברכות שם] שיחד לו הטוב לצדיק הגמור והרע לרשע הגמור. ולפי כונת רבותינו יהיה המענה באמרו וחנותי את אשר אחון [שמות ל"ג י"ט] אשר בארו הראוי לחון, ויהיה זה בכונת רבותינו שלצדיק שאינו גמור יגיעוהו קצת רעות על קצת עברות שעשה כדי לצרפו ולבחנו ויזכה לעולם שכלו טוב, ולרשע שאינו גמור יגיעוהו קצת טובות על קצת טובות שעשה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה [ב"ק ל"ח ע"ב]. ולצדיק הגמור לא יגיעוהו כי אם טובות ולרשע הגמור כי אם רעות. וזה לפי יושר דרכי ה' כי כל דרכיו משפט. ואפשר לבאר לפי דעת הר"ם כי הצדיק הגמור אשר נכח ה' דרכו תמיד, השגחת ה' בו דבקה ולא ישיגוהו כי אם טובות, אמנם הצדיק שאינו הגון, כונתו שתכלית ההשגחה בעולם הנפשות, והוא עקר ההשגחה כדעת דברי הנביאים כמו שנתבאר בעמוד ההשגחה
